בית המשפט קובע: למרות הוראה בחוזה כי ניתן לשנות את החוזה בכתב בלבד, בנסיבות מסוימות תתקבל טענה בדבר שינוי החוזה גם בהתנהגות

בית המשפט קבע:

למרות הוראה בחוזה כי ניתן לשנות את החוזה בכתב בלבד, בנסיבות מסוימות תתקבל טענה בדבר שינוי החוזה גם בהתנהגות

– בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי אף אם חוזה מסחרי כולל הוראה מפורשת שלפיה כל שינוי של ההסכם חייב להיעשות בכתב, ניתן לשנות את החוזה גם בהתנהגות.

– נקבע כי אפשר בנסיבות המתאימות, כאשר מדובר בצדדים שווי כוחות המנהלים יחסים ארוכי טווח, ללמוד מהתנהגות עקבית ומתמשכת של הצדדים כי הם בחרו לשנות את החוזה, חרף ההוראה החוזית המחייבת שינויו בכתב.

– התנהגויות אקראיות וחד-פעמיות לא יספיקו לצורך ביסוס המסקנה בדבר שינוי החוזה בהתנהגות, ונדרשת מסה קריטית ומשמעותית של ראיות.

– על צד המעוניין לדבוק בהוראות החוזה כפי שהן, ולא לאפשר סטייה מהן, לשים לב להתנהלות הצד שכנגד לאורך תקופת ביצוע החוזה.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לאחרונה, כי אף אם חוזה מסחרי כולל הוראה מפורשת שלפיה כל שינוי של ההסכם חייב להיעשות בכתב, ניתן לשנות את החוזה גם בהתנהגות. זאת, על אף הלכת ביבי כבישים, שבה ניתן מעמד מיוחד ללשון החוזה המסחרי (ע"א 52192-03-23 גרבה נ' גומי עין שמר בע"מ).

במקרה הנדון, הצדדים חתמו על חוזה שבמסגרתו הוסכם כי התובע יעניק לחברה הנתבעת שירותי ייעוץ. השירותים ניתנו כנגד תשלום חודשי קבוע, החזר הוצאות וכן עמלה בשיעור אחוז מסוים מעסקאות של החברה הנתבעת שייקשרו בזכות התובע. ההסכם כלל שתי הוראות מפורשות, לפיהן: (1) אין לראות בהימנעותו של צד לחוזה מלעמוד על זכותו החוזית כוויתור עליה, זולת אם הוויתור נעשה במפורש ובכתב; (2) כל שינוי, ויתור או ביטול של הוראה מהוראות ההסכם לא יהיו תקפים אלא אם כן נעשו בכתב ובוצעו על ידי הצד שנגדו מבקשים לאכוף את השינוי, הוויתור או הביטול.

במהלך תקופה של למעלה מעשור, התובע דרש וקיבל את התשלום החודשי הקבוע ואת החזר הוצאותיו, אך לא דרש ולא קיבל עמלות, הגם שהחברה הנתבעת ביצעה עסקאות בזכותו. לאחר כעשור, פנה התובע לראשונה לנתבעת בכתב בדרישה לתשלום העמלות בגין שבע השנים האחרונות. הנתבעת סירבה לשלם את העמלות בטענה כי הצדדים שינו את ההסכם וביטלו את ההוראה בעניין תשלום העמלות, וזאת בהתנהגותם לאורך השנים.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין הצדקה לסייג את ההלכה הכללית בדבר האפשרות של צדדים לחוזה לשנותו בהתנהגות, גם במקרה שבו ישנה תניה שלפיה שינוי של החוזה יעשה רק בכתב. משכך, אפשר בנסיבות המתאימות, כאשר מדובר בצדדים שווי כוחות המנהלים יחסים ארוכי טווח, ללמוד מהתנהגות עקבית ומתמשכת של הצדדים כי הם בחרו לשנות את החוזה, חרף ההוראה החוזית המחייבת שינויו בכתב. באותם מקרים תידרש מסה קריטית ומשמעותית של ראיות, אשר ילמדו על שינוי החוזה בהתנהגות חרף ההוראה החוזית המחייבת ביצוע שינוי בכתב. התנהגויות אקראיות וחד-פעמיות לא יספיקו לצורך ביסוס המסקנה בדבר שינוי החוזה בהתנהגות.

עוד נקבע כי במקרים שבהם הצדדים שינו את הוראות החוזה בהתנהגות, יהיה זה חוסר תום לב לנסות להסתמך על לשון החוזה ההיסטורית, זו שברור ששונתה בינתיים.

משכך, על צד המעוניין לדבוק בהוראות החוזה כפי שהן, ולא לאפשר סטייה מהן, לשים לב להתנהלות הצד שכנגד לאורך תקופת ביצוע החוזה. אם התנהגות הצד שכנגד סוטה מלשון ההסכם, יש להחליט אם להשלים עם כך או לעמוד על ביצוע החוזה ככתבו וכלשונו. זאת בשים לכך שהתנהלות שסוטה מהוראות החוזה עשויה לגבור על לשון החוזה, גם אם החוזה כולל הוראה מפורשת שלא ניתן לשנותו, ולא יהיה תוקף לוויתור על זכויות על פיו, אלא בכתב בלבד.