בית המשפט העליון בארה"ב: פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים לא מוגבלים ל-3 שנים בלבד

• ביום ה-9 במאי, 2024, קבע בית המשפט העליון של ארה"ב כי אף שתביעה בגין הפרת זכות יוצרים צריכה להיות מוגשת בתוך שלוש שנים ממועד "צמיחת" עילת התביעה, פיצויים בשל ההפרה אינם מוגבלים לתקופה של שלוש שנים.
• על אף הפסיקה עדיין קיימת אי בהירות מסוימת האם ניתן לתבוע בגין הפרת זכויות יוצרים בארה"ב רק בתוך שלוש שנים ממועד התרחשות ההפרה או גם בתוך שלוש שנים מהמועד בו התגלתה, או שהיה עליה להתגלות, לראשונה.
• לאחר מתן פסק הדין, חוק זכויות היוצרים האמריקאי יאפשר לתבוע פיצויים בגין הפרות שהתרחשו אף לפני למעלה משלוש שנים, כל עוד התביעה הוגשה במועדה ולא התיישנה.

פסק הדין סובב סביב סכסוך של מפיק מוזיקלי ממיאמי עם חברת וורנר צ'פל מיוזיק בנוגע להפרה מיוחסת של מספר שירים בבעלותו, ובהם אחד אשר הופיע בשיר של הראפר "פלו רידה". המפיק טען כי אף על פי שהמועד הראשון בו ההפרה התרחשה היה לפני יותר מעשור, הוא גילה לראשונה על ההתנהגות המפרה פחות משלוש שנים לפני שתבע ולפיכך, תביעתו הוגשה במועד. הערכאה הנמוכה של בית המשפט הפדרלי קיבלה את הטענה, אך קבעה כי המפיק רשאי לקבל פיצויים רק עבור שלוש השנים שקדמו למועד הגשת התביעה. בית המשפט הפדרלי לערעורים הפך את ההחלטה, אשר מצאה את דרכה לעיון בעליון. בית המשפט העליון, בהחלטת רוב של 3-6 אישרר את החלטת בית המשפט הפדרלי כאמור וקבע כי אין מגבלת זמן לקבלת פיצויים בגין הפרות זכויות יוצרים כל עוד התביעה הוגשה לפני מועד פקיעת תקופת ההתיישנות על-פי הדין.

את דעת הרוב כתבה השופטת אלנה קגן שקבעה כי אמנם תקופת ההתיישנות המצוינת בחוק מחייבת הגשה של תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בתוך שלוש שנים לאחר "צמיחת" עילת התביעה, אך סעיפי הסעדים של החוק אינם מציינים כל מגבלת זמן ביחס לקבלת פיצויים כספיים והפסד רווחים . "צמיחת" עילת התביעה היא בדרך כלל במועד קרות ההפרה אך עשויה גם להתקיים, לפי "כלל הגילוי", אשר רוב הערכאות בארה"ב מחילות כיום, כאשר התובע מגלה על ההפרה לראשונה (או שהיה עליו לגלות לאחר בדיקה נאותה, בדומה למבחנים אובייקטיבים אחרים הנהוגים בשיטת המשפט). לפיכך, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי בעל זכויות יוצרים אשר הגיש תביעה במועד בגין הפרת זכויותיו, זכאי לקבלת פיצוי, ללא קשר למועד תחילת ההפרה האמורה. חשוב לציין כי בית המשפט העליון הניח, מבלי לקבל החלטה בנושא, כי תביעתו של התובע לא התיישנה לפי "כלל הגילוי", אך כיוון שתחולתו של "כלל הגילוי" לא הייתה נתונה לערעור, בית המשפט העליון לא נדרש, ולכן גם לא קבע דבר, בנוגע לתוקפו של כלל זה בהקשר של הפרת זכויות יוצרים.

דעת המיעוט, אותה כתב השופט גורסץ' (אליו הצטרפו גם שני שופטים שמרנים נוספים, תומאס ואליטו), התנגדה לקביעה כי "כלל הגילוי" צריך להיות מוחל ביחס למקרה הנוכחי, שכן לדידה, על הכלל להיות שמור למקרים חריגים ביותר, כגון מרמה או הסתרה. לאור זאת, דעת המיעוט הייתה דוחה את התביעה הנוכחית, שכן זו לטעמם, התיישנה ועל כן אינה מזכה את התובע בפיצויים כלל.

החלטת בית המשפט העליון מספקת בהירות מסוימת ביחס לסוגיה אשר טרם זכתה למענה חד-משמעי בפסיקה. דעת הרוב נמנעה, במה שנראה כבחירה מכוונת, מלבחון שאלה מרכזית ביותר בדבר תחולתו של "כלל הגילוי" ושומרת במידה מסוימת על הסטטוס קוו בעניין זה, מצב שלכל הפחות שלושה שופטים בבית המשפט העליון מעוניינים לשנות כבר כעת. הלכה זו, יחד עם דעת המיעוט כאמור, פירושם ככל הנראה שבית המשפט העליון יידרש בקרוב להחליט אם אכן ניתן להחיל את "כלל הגילוי" על תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים (יוער בהקשר זה כי ישנה תביעה אשר תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון מזה כחצי שנה המבקשת לבחון את תחולתו של הכלל באופן מפורש).

ההחלטה הנוכחית מסתמנת כניצחון משמעותי, גם אם זמני, לבעלי זכויות יוצרים אשר תביא ככל הנראה לעלייה מסוימת בהגשת תביעות בגין הפרות של זכויות יוצרים אשר התרחשו אף לפני למעלה משלוש שנים כמו גם בקשת פיצויים בגין תקופות הפרה ארוכות יותר מבעבר.

משרדנו מייצג ומעניק ייעוץ משפטי על מגוון רחב של היבטים הנוגעים לדיני קניין רוחני ובפרט, זכויות יוצרים. נשמח לעמוד לרשותכם ולייעץ בכל שאלה בנושא.

אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי.