בפסק דין שניתן לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 36962-05-23 צוף נ' כהן) בהגדרת המונח "עניין אישי" על פי חוק החברות. בפרט, בית המשפט דן בשאלת קיומו של עניין אישי של בעל שליטה בבחירת חלופת הציות להוראות חוק הריכוזיות והחלטות הנוגעות למבנה ההון של החברה.
חוק החברות קובע כי על בעל שליטה או נושא משרה בחברה, שיש לו עניין אישי בעסקה או בפעולה מסוימת של החברה, מוטלות הגבלות מסוימות. בין היתר, עליו להימנע מליטול חלק בדיון ובהצבעה ביחס לאותה עסקה או פעולה. חוק החברות אף מחייב כי עסקאות ופעולות מסוימות שמתקיים לגביהן "עניין אישי" כאמור, יקבלו "אישור משולש", קרי אישור של שלושה אורגנים בחברה: ועדת הביקורת, דירקטוריון החברה ואסיפת בעלי המניות (בה נדרש אישור של רוב בעלי המניות מקרב המיעוט).
בפסיקה נקבע מבחן דו-שלבי לזיהוי של "עניין אישי", הקרוי "מבחן הזיקה העודפת המשמעותית". לפי מבחן זה, בשלב הראשון יש לבחון את הפער בין עניינו האישי של בעל השליטה או נושא המשרה בעסקה או בפעולה, לבין עניינם של יתר בעלי המניות בחברה. בשלב השני יש לבחון את עוצמתה של הזיקה האישית של בעל השליטה או של נושא המשרה לעסקה או לפעולה.
במקרה הנדון, חברה ציבורית, אקויטל בע"מ, קיימה דיונים באשר לאופן קיום הוראות החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013, אשר אסר על מבנה אחזקות "פירמידאלי" בחברות ציבוריות. באקויטל נדונו מספר עסקאות או פעולות חלופיות, והוחלט כי היא תבצע מיזוג משולש הופכי עם חברה בת שלה. בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה נגד אקויטל ונושאי המשרה בה, נטען כי לבעל השליטה ויו"ר דירקטוריון אקויטל היה עניין אישי בבחירת החלופה האמורה ובקביעת תמהיל התמורה שתשלם אקויטל במסגרתה (מניות ומזומן), שכן בעל השליטה היה מעוניין לצמצם את היקף דילול האחזקות שלו בחברה. משכך, נטען כי היה על בעל השליטה להימנע מהשתתפות בדיונים ובהצבעה, ועל עסקת המיזוג היה לעבור את מנגנון האישור המשולש.
בהחלטה מחודש מארס 2023, בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט אלטוביה) קיבל את הבקשה לאישור תביעה נגזרת. הוא קבע, בין היתר, כי בכל הנוגע לשאלת קיומו של עניין אישי, אם מתעורר ספק, הרי שיש לנקוט משנה זהירות ולהתייחס לעסקה או לפעולה כאילו מתקיים לגביה עניין אישי. כב' השופט אלטוביה קבע כי במקרה הנדון לבעל השליטה היה עניין אישי בבחירת חלופת המיזוג ובקביעת תמהיל התמורה במסגרתו. זאת, משום שבעל השליטה היה מעוניין לצמצם את היקף דילול האחזקות שלו בחברה הממוזגת במסגרת בחירת מתווה הציות לחוק הריכוזיות וביצועו. בהתאם לכך, במסגרת הדיון בחלופת המיזוג, בעל השליטה הציב לחברה ולחברי הדירקטוריון מגבלה באשר לשיעור המניות בהן יחזיק לאחר המיזוג, ובמקביל לכך אף פעל להגדלת אחזקותיו בחברה באמצעות פרסום הצעת רכש, בטרם הבחירה במנגנון הציות.
החברה ונושאי המשרה הגישו לבית המשפט המחוזי בקשות לקיום דיון חוזר בהחלטה זו ולאחרונה ניתן פסק הדין בבקשות לדיון חוזר, שנדונו במאוחד בפני שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים פלינר, צימרמן ויעקבי). מדובר בהליך חריג הקיים ביחס לבקשה לאישור תביעה נגזרת, שבו הרכב שופטים של אותו בית משפט דן בהשגה על החלטה של שופט יחיד של אותה ערכאה.
בית המשפט הפך בדיון החוזר את החלטת כב' השופט אלטוביה ודחה את הבקשה לאישור תביעה נגזרת. בית המשפט קבע כי את קיומו של עניין אישי יש לבחון באופן מידתי. זאת, בפרט בכל הנוגע לבעל השליטה, שמתומרץ להשאת ערך החברה בשל גודל אחזקותיו בה. לכן, רק זיקה אישית חזקה במיוחד עלולה לעוות את שיקול דעתו. בהתאם לכך, נקבע כי בעל שליטה לא יסווג בהכרח כבעל עניין אישי בשל מעורבותו בהחלטה בעניין מבנה ההון של החברה, ובשאלות הנוגעות לאופן המימון של העסקאות שהחברה מבצעת. זאת, גם במצבים שבהם לבעל השליטה יש אינטרס שלא לדלל את היקף אחזקותיו. בית המשפט קבע כי אימוץ גישה מרחיבה יגרום לכך שבעל השליטה ייחשב כנגוע בעניין אישי ביחס לכל עסקה או פעולה מהותית בחייה של החברה הציבורית, ובהתאם לכך השליטה ביחס לכל עסקה או פעולה כאמור תעבור מידי בעל השליטה לידיהם של בעלי מניות מקרב המיעוט.
כמו כן נקבע כי בניגוד לקביעת כב' השופט אלטוביה, במקרה שמתעורר ספק אם מתקיים עניין אישי, יש לבחון את מקור הספק; את האינטרסים המתנגשים שעל הפרק; האם מדובר באינטרס אישי "לגיטימי" או פסול; האם העסקה או הפעולה שעל הפרק היא פרי יוזמתו של בעל השליטה או נובעת מנסיבות חיצוניות (דוגמת הוראות חוק הריכוזיות); ועוד.
מדובר בקביעה אשר מצמצמת את יכולתם של בעלי מניות מקרב המיעוט להתערב בעסקאות ובפעולות של חברות ציבוריות, על ידי צמצום הגדרת "עניין אישי".
לפרטים נוספים ניתן לפנות לעוה"ד רן שפרינצק ותומר ויסמן, מנהלי מחלקת הליטיגציה במשרדנו.
+97237770100 
