הישג חשוב במאבק להגנה על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות

לכתבה המלאה בוואללה לחצו כאן

נצחון חשוב למשרדנו בבית המשפט העליון בתיק פרו בונו בו יוצג אדם עם מוגבלות בשאלת מעמדם וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות המועסקים במפעלים מוגנים במימון המדינה.

מרשנו, חיים זר, אדם עם מוגבלות אשר עבד במפעל מוגן שבמימון המדינה.

בית-הדין הארצי לעבודה קבע, כי למעשה הוא היה עובד, וכי הוא זכאי לחלק מהזכויות הסוציאליות המגיעות לעובדים, ואשר לא שולמו לו.

באופן חריג, עתרה המדינה לבג"ץ כנגד פסיקה זו, ובעתירתה דרשה את ביטול פסק הדין של בית הדין הארצי.

עמדה זו נדחתה כבר בשלב הראשון.

בג"ץ הוציא צו על תנאי שלפיו בכוונתו לבחון רק את השאלה האם פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה יחול מהמועד שניתן ובדיעבד, או שתחולתו תידחה עד למועד בו יוסדרו הליכי חקיקה ביחס לאנשים עם מוגבלות המועסקים במפעלים מוגנים.

בפסק הדין שניתן אתמול, אימץ בג"ץ את עמדתנו ועמדת ארגון בזכות, שיוצג על ידי הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות באוניברסיטה העברית, אשר הצטרף להליך כידיד בית משפט וייצג לצידנו.

משרדנו טען כי בקשת המדינה להשהיית התחולה של פסק הדין מהווה למעשה ביטולו של פסק הדין של בית הדין לעבודה.

בנוסף משרדנו טען כי אם תתקבל עמדת המדינה עד הסדרת העניין בחקיקה, אם וכאשר תגיע, יישאר "ריק נורמטיבי" שבו המועסקים במפעלים המוגנים לא יהיו רשאים לפנות לבית-הדין לעבודה לבירור מעמדם וזכויותיהם. כתוצאה מכך, אנשים אלה, הנמנים על אוכלוסיה מוחלשת במיוחד, יישארו ללא מעמד וללא הגנה על זכויותיהם הבסיסיות ביותר, עד למועד לא ידוע שתקבע, אם תקבע, המדינה באמצעות חקיקה. בינתיים תישלל מהם הזכות לתבוע את זכויותיהם.

בית המשפט העליון בכובעו כבג"ץ קבע בדעת רוב (של כבוד השופטת ברק-ארז אליה הצטרף כבוד השופט מ"מ הנשיא פוגלמן) כי יש לדחות את העתירה ולקבוע תחולה מיידית ורטרואקטיבית של פסק הדין, תוך אימוץ עמדתנו ותוך הדגשה כי קבלת הסעד שביקשה המדינה תביא לשלילת זכויות מגן מאוכלוסיה מוחלשת במיוחד. כך קבעה כבוד השופטת בפסקה 48 לחוות דעתה:

"מן הראוי להדגיש כי המשמעות של קביעת תחולה פרוספקטיבית בלבד במקרה זה היא שלילה גורפת של זכויות קוגנטיות עבור אנשים עם מוגבלות, הנמנים עם  אחת הקבוצות המוחלשות ביותר באוכלוסיה, תוך חסימת דרכם לפנות לערכאות ביחס לעבר. במובן זה, התחולה הפרוספקטיבית מציבה את קבוצת מתמודדי הנפש המועסקים במפעלים מוגנים במקום נחות מזה שהיו מצויים בו ערב מתן פסק הדין, בעת שמעמדם המשפטי טרם הוכרע. זוהי כמובן תוצאה קשה ובלתי רצויה.

נסיבותיו של המקרה שבפנינו, ובפרט העובדה שאלו עוסקות בזכויות סוציאליות בסיסיות של קבוצה הראויה להגנה מיוחדת, מצדיקות דווקא את תיקון העוול שנגרם באופן מיידי. הן תומכות בפתיחת שעריו של בית הדין לעבודה בפני חברי הקבוצה שראוי היה להכיר בהם כעובדים, ולא בנעילתם."

בג"ץ קבע כי המדינה לא הוכיחה את הטענה באשר לעול התקציבי שיישום פסק הדין יטיל עליה, כי מסרה הערכות כספיות שלא נבדקו, וקיבל את עמדתנו כי הימשכותם של הליכי החקיקה בעניין זה (במשך למעלה משש שנים כבר) "אינה יכולה להוות אמתלה לשלילה של זכויות רבות וחשובות מאלו הזכאים לקבלן" (פס' 51 לחוות הדעת של השופטת ברק-ארז).

בפסק הדין המשמעותי של בית המשפט העליון יש, כפי שקבעה השופטת ברק-ארז, כדי להשלים את החסר החקיקתי ביחס למעמדם של אנשים עם מוגבלות המועסקים במפעלים מוגנים, עד אשר יגיע הליך חקיקה כזה.

את התיק ליוו עורכות הדין אלמוג גיל-אור (שותפה, מחלקת הליטיגציה וראש תחום פרו-בונו), נועה בר-שיר (שותפה, מחלקת דיני עבודה) ונגה כהן סדיקלר (מחלקת הליטיגציה).

לכתבה המלאה בוואללה לחצו כאן